קוראים יקרים, שמי רותם שם טוב. גדלתי במרכז הארץ בשנות השמונים, בתקופה שבה היו סביב אזור מגוריי שדות רבים. שם קיבלתי את ההשראה לספר זה: ראיתי ליד ביתי הרבה ארנבים רצים וגם לא מעט צבים שהלכו לאיטם בחורשות. אהבתי להתבונן בבעלי החיים וניסיתי להבין מה מניע אותם. כאשר בגרתי נסעתי לטייל במזרח הרחוק. שם פגשתי לראשונה אנשים שמצד אחד חיים את הרגע ונהנים ממנו, ומצד שני - לא תמיד דואגים שיהיה להם מה לאכול ביום המחר... כאשר חזרתי לארץ הבנתי שכמו הארנבות והצבים גם האנשים שסביבנו מתחלקים באותו האופן: אלו שרצים ממקום למקום, אך אינם נהנים מתוכן הדברים עצמם, כמו הארנבת בסיפור, ואלו שנהנים מהתוכן, אך אינם מתכננים היטב את המחר, כמו הצב. אנשים אלה אומנם לא יישארו רעבים ממש, אך גם לא ישיגו הרבה דברים. מה אפשר לעשות? איך לאזן בין הדברים? ּפִתחו את הספר וקִראּו. בסיפור הזה תכירו את הארנבת ואת הצב השונים כל כך זה מזה בהתנהגותם ובאורח חייהם. למרות השוני הרב הם מוצאים את הדרך לשתף פעולה זה עם זה ואף ללמוד זה מזה. כך ילמדו הקוראים הצעירים והקוראות הצעירות עוד משהו על החיים וגם ישתעשעו על הדרך. מקווה שתיהנו, שלכם, רותם